פסק-דין בתיק ת"א 54766-08

רקע

לפניי מונחת תביעתו של מר יוסף בלנק יליד שנת 1988 (להלן: " התובע") בגין נזקי גוף שנגרמו לו ביום 27.10.07 עת שיחק כדורגל נפל ונפגע (להלן: " התאונה"). מגרש הכדורגל בבית הספר בו שיחק נמצא בתחומה ואחריותה של עיריית אשדוד (להלן: " הנתבעת 1"). הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת 2") היתה החברה אשר ביטחה את הנתבעת 1 בזמן הרלוונטי לתאונה.

תיק זה החל את דרכו אצל כב' השופטת חדווה וולצקי אשר הציעה לצדדים הצעה שלא השתכללה לכדי הסכם. לאחר מכן, התיק הועבר לכב' השופטת מלכה ספינזי וממנה אליי.

לאחר שהצדדים לא קיבלו את הצעת בית המשפט מיום 08.03.10 לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל "ייקוב הדין את ההר" ( מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב').

דיון הוכחות התקיים ביום 18.03.12, בו העידו מטעם התביעה, התובע, ד"ר אייל ביקלס ומר פלג פילימונוב. מטעם ההגנה העיד מר גיל רפאל והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

טענות הצדדים

אין חולק כי לתובע ארע נזק גוף במגרש כדורגל שנמצא בתחום האחריות של הנתבעת 1.

אשר לעניין חובת הזהירות המושגית, התובע מסתמך על דבריו של כב' השופט אברהם אברהם בעניין בת.א. (נצרת) 590/05 שלמי אוחיון נ' קיבוץ להבת הבשן ואח' בו נקבע כי יחסי השכנות שבין בעלי מגרש כדורגל לבין מי שעושה שימוש במגרש מקימים חובת זהירות מושגית. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית, יש לבחון אותה לפי מבחן הצפיות, קרי, האם המזיק יכול לצפות את הנזק בנסיבות הספציפיות? במקרה דנן היה ידוע שהמגרש משמש לפעילות ספורטיבית ובעלי המקום היו חייבים לצפות ולדעת כי מהמורות או מפגעים המגרש יש בהם כדי לגרום לפגיעה של אחד השחקנים. לדידו, חובת הזהירות הקונקרטית הופרה, והעדויות מאששות הפרה זו. התובע רץ לכיוון השער, רגלו נתקלה במשהו והוא נפל. התובע הסביר כי עת שהוא קם לאחר הנפילה, זיהה כי קיים לידו בור. עדותו של התובע לא נסתרה וקיבלה תימוכין בעדותו של עד ההגנה שאישר כי המקום רווי מפגעים כך לדוגמה אישר את העובדה כי המגרש היה דו יעודי שממנו הוציאו והכניסו עמודים למשחקי כדורעף וזה פגע ביציקת הבטון (עמ' 15 ש' 21-22, 26-27 לפרוטוקול). זאת ועוד, עד ההגנה אינו יכול לשלול כי אין דין נעל המונחת על הבור כדין רגל אדם הנועלת אותה ונכנסת לתוך הבור תוך כדי ריצה.

לדידו, הנתבעות כשלו מלהוכיח כל גורם אחר המנתק את הקשר הסיבתי בין ההפרה של חובת הזהירות לבין נזקו של התובע. הנתבעות טענו בעבר כי התובע נתקל בשחקן אחר ומשום כך נפל. אלא שטענה זו מעולם לא הוכחה. אין להשית על התובע אשם תורם מאחר והסתכן מרצון עת שיחק כדורגל. התובע הסכים לשחק כדורגל, אך לא על גבי משטח רווי מפגעים.

לעניין החבות התובע הוכיח מעבר למאזן ההסתברויות הנדרש על פי דיני הנזיקין. הוכחו מפגעים במגרש לנוכח העובדה שהמגרש יעודי. לעניין הנזק, ראשית, התובע לא נחקר על כל נושא הנזק. על כן, האמור בתצהירו הינו אמת. נכות התובע מוסכמת. לא הובאה ראיה או חוות דעת נגדית. התובע לומד בטכניון הנדסת מכונות ופוטנציאל ההשתכרות של מהנדס מכונות הינה לכל הפחות בכפל השכר הממוצע במשק.

ב"כ הנתבעות המלומד טוען כי נטל ההוכחה באשר לכל יסודות התביעה מתחילת המשפט ועד סופו מוטל על התובע בלבד. יש לדחות את עדות התובע באשר למיקום המפגע הנטען אשר עומד בסתירה הן ביחס לתצהירו והן ביחס לאמור בכתב התביעה. התובע העיד (עמ' 6 ש' 27 לפרוטוקול) כי לא ראה ממה נפל וכשקם ראה לטענתו בור, הסיק שזו הסיבה לנפילתו. אין די במסקנות או הנחות התובע כדי לבסס אחריות של הנתבעות.

ניתן להניח כי נפילת התובע ככל שהתרחשה היתה במהלך ריצה לעבר השער ללא כל קשר למפגע הנטען והוא בגדר של סיכון סביר של משחק כדורגל במגרש אספלט וגם אם יקבל בית המשפט את אירוע התאונה כנטען, אין המדובר במפגע שמקים עילה כנגד הנתבעות.

ב"כ הנתבעות מפנה לחוות הדעת מטעם התובע אשר בדק מיקום מסוים במגרש וסימן מקום אחרי לגמרי מזה שהתובע סימן כמקום הנפילה. גם המקום שבדק המומחה, מר ביקלס, אינו מהווה מפגע. המקום נבדק 3 שנים לאחר התאונה ואין למעשה כל אינדיקציה באשר למצבו או להפרשי הגבהים ממועד האירוע. גם במועד בו נבדק הבור, הפרשי הגבהים היה 1.5 ס"מ, הפרש אשר אינו מהווה מפגע. אשר להפרת חובה חקוקה, מבלי להוכיח איזו חובה חקוקה הופרה, לא יכול התובע לעתור להטלת אחריות על הנתבעות שכן הוא מפנה לתקנות שנכנסו לתוקף בחודש מרץ 2009 ואינן חלות על המקרה דנן. התקנות מתייחסות לנגישות בתוך בניינים ואינן רלבנטיות למגרשי כדורגל. בחוות דעתו של מר ביקלס לא צוין כל חוק אשר הופר לכאורה.

ממשיך לטעון ב"כ הנתבעות לעניין הנזק כי לתובע נקבעה נכות בגובה 10% אשר כלל איננה תפקודית. במועד האירוע התובע היה חייל. הוא סיים את שירותו, טס לארה"ב, עבד בעבודות זמניות לרבות עבודות הדורשות מאמץ פיזי. בין היתר טס לברצלונה ותמונות משם ממחישות כי התובע כורע ומתכופף ללא הגבלה. האירוע לא מנע ממנו ללמוד בטכניון, ממוצע ציוניו נורמאלי ואין לסטות מהלכת השכר הממוצע במשק. מהלך חייו של התובע ניתן ללמוד כי לא נותרה לו נכות תפקודית ואין מקום להניח כי יגרם לתובע הפסד שכר כלשהו ועל כן אין לפסוק הפסדי שכר לעתיד ולכל היותר, יש לפסוק סכום גלובלי של 20,000 ש"ח. ביחס לעבר ברי שלא נגרם כל הפסד, שכן התובע היה חייל במשך כל תקופת החלמתו ולאחר מכן עבד כאמור בעבודות זמניות. אשר לטענות התובע לנזק אחר, הרי שהם לא הוכחו ולו על ידי קבלה אחת, נקבע לפיצוי בגין כאב וסבל, מוצע לפצותו בסך של 3,000 ש"ח בכפוף לקבלת התביעה.

דיון והכרעה

שאלת החבות

השאלה הראשונה עליה יש לתת מענה בבחינת קיומה של רשלנות הנתבעת 1 היא האם קיימת חובת זהירות מושגית? קיומה נבחן על פי מבחן הצפיות: האם אדם סביר יכול או צריך היה לצפות להתרחשות הנזק?

קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על-פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר "צריך היה" (Ought to) לצפות להתרחשות הנזק. נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית, השוללים את החובה.ו

במסגרת השיקולים להם נזקק ביהמ"ש כעניין של מדיניות שיפוטית עליו לאזן בין האינטרסים השונים ובהם הצורך להבטיח חופש פעולה מזה והצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. יש אף להתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו. ואת השפעת ההכרעה על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד. כמו כן יש לשקול את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסוים של מזיקים או ניזוקים בעקבות הטלתה או אי הטלתה של האחריות. (ראה למשל את העקרונות שבכלכלה ומשפט שהותוו על ידי השופט הנד במשפט האמריקאי).